עשרת הדברים שחייבים להתרחש בכל סדר פסח
דניאל רודשטיין בילה עוד ליל סדר כהלכה בבית המשפחה המורחבת בבאר-שבע. לפניכם סיכום בעשר נקודות עיקריות.
מאת: דניאל רודשטיין (מערכת)
צילום: יואב גם
מאז שאני זוכר את עצמי, את סדר הפסח אנו עושים אצל המשפחה הענפה בבאר-שבע. משום מה, למרות שאני יוצא מרוצה, שבע ומחויך, יש לפחות עשרה דברים שלא יכולים שלא לקרות הלילה הזה. קהל הקוראים מוזמן להוסיף חוויות אישיות משלו.

אחד מי יודע – יום אחד להקה בישראל תרים את הכפפה ותעשה את השיר הזה מתחילתו עד סופו – וככה נדע מה האורך שלו בדקות, אם לא בשעות. מה שמצחיק בשיר הזה, שתמיד יש רק צדיק אחד מכל המשפחה שיודע לספור עד הסוף (כולל אחד-עשר מדיא! מה זה?!) כל שאר המשפחה מחכה שיירד מהמספרים הגבוהים לכוון המספר 4 שם הם יודעים להצטרף בגאון: ארבעעע אמהות! שלושה-אה אבות! שניייי לוחות הברית, אחד...

שני ילדים שרים לרוב את מה נשתנה. מן המקובל הוא, שהם יהיו הדור הכי צעיר במשפחה, וזה בהחלט מחזה יפה. אבל כל שנה אותם ילדים נהיים יותר ויותר חכמים: הם משתתקים בבתים של השיר, נותנים למבוגרים ש"יעזרו" להם ואז מצטרפים בפזמון במלוא גרונם, ורצוי גם בחיוך גדול, כי בדיוק כל הדודים והדודות מצלמים...

שלושה אנשים בארץ יודעים להגיד בבטחון מי היה בן-זומא. כל השאר לא יכולים שלא להתעוות למשמע שמו של אותו גיבור תנ"כי. אתם אולי לא יודעים, אבל אלו שכתבו את ההגדה לפני שנים כה רבות ראו את הנולד, ולכן השאירו את השמות הבאים על רצפת חדר העריכה: עמית בן חנגל, סרמוטא, מעלה בן גרא ועוד...

לפי ההגדה, יש ארבע קושיות שלכבודן אנו שותים ארבע כוסות יין. בינינו, יש משפחה שמצליחה לעקוב כמו שצריך מתי כוס ראשונה ומתי השלישית? אולי זו בכלל תרמית של היקבים בארץ-ישראל שרוצים שנשתה כמה שיותר יין, כמה שיותר מהר? יש לציין לרעה את המצה היבשה שאנו "טועמים" בזמן קריאת ההגדה אשר מצמיאה יותר מכריך עם חמאת-בוטנים, חייבים לשטוף את הגרון עם משהו!...

נישאר בתחום הקולינרי לרגע: בורא עולם יצר את בני האדם עם לשון די רגישה אשר יכולה להבדיל בין חמישה טעמים בסיסיים: מתוק, חמוץ, חריף, מלוח ו...מר! אני רוצה להבין: היש אדם במדינת ישראל אשר אוכל מרור גם מחוץ לשולחן ליל הסדר? היש מישהו מבינינו שלא מתעוות בשעת האכילה המאולצת של אותו מרור? אין ספק, מספיק לי לאכול חתיכה מיקרונית מהירק הזה כדי להבין כמה סבלו היהודים במצרים. ובהקשר הזה, הנה משפט שנאמר ע"י אחד מהליצנים במשפחה כל שנה מחדש: "המממ, ממש משובח המרור הזה!"...

כבר בכניסה לבית שמארח את ליל הסדר יש צמד מילים שנצרבות לישראלי הממוצע בראש להמשך הערב: 'שולחן ערוך'. איני יודע אם כך בשאר הבתים בישראל, אבל אצלנו המנות הראשונות נמצאות על השולחן כבר בתחילת הערב. כמובן, אותך ישיבו דווקא מול האוכל שהכי "פחות מוצא חן בעיניך" אבל עדיין, אי אפשר שלא להתפעל מכמות האוכל שאנו דוחסים בשלוש-ארבע שעות בודדות! אני יכול לספר על לפחות שש מנות עיקריות שהיו בארוחה אתמול – ואתם?...

לבוגרים שבינינו יש חיבה מסוימת לעובדה, שההגדה מודפסת עם ניקוד. ניקוד הם גלגלי העזר שלנו להבנת השפה העברית אי שם לפני גיל שבע, זוכרים? בכלל, לאלו מבינינו שלא מקפידים ללכת לבית-הכנסת בכל בוקר מוקדם או בכניסת השבת ההגדה בהחלט נראית כמו שיעור תנ"ך עם המורה פאני מלפני עשור לפחות. והנה בשבילכם ציטוט מליל אמש: "אה, נכון, ככה נראה קובוץ"...

שמונה גרסאות לפחות יש לשיר המעיק ביותר של חג הפסח – 'די דיינו'; המיקום שלו מבחינת ההגדה הוא קטסטרופלי: בניגוד לשירים קצרים כמו 'עבדים היינו' ו'והיא שעמדה', לישראלי הממוצע הידיעה שהאוכל מתעכב בלפחות שש דקות מכעשיו עקב שיר אחד מורידה את מצב הרוח לקרשים. יש לציין, כי לשיר 'אחד מי יודע', שארוך כמו הגלות, יש מיקום מצויין: בין המנות הראשונות לעיקריות: זמן טוב לתת לגוף לעכל ולמרר בבכי על מה שעוד הולך להיכנס. אז מה הסיפור של 'די דיינו'? מסתבר, שכל משפחה בישראל מצאה שיטה איך לקצר אותו בצורה שלא תעשה עוול לשיר וליוצריו, ושתפיח תקווה בקיבתם של אלו שמפנטזים על סלט תפוחי-האדמה במיונז מרגע כניסתם בדלת...

"תשעה ירחי לידה" אומר השיר הידוע, אולי השורה הכי חשובה בשיר – שמסמלת את דור ההמשך, אשר על כתפיו מונחת גם האחריות בבוא הזמן להעביר את מסורת קריאת ההגדה הלאה. אבל עד שזה יקרה – תנו להם עוד רמז היכן לאתר את האפיקומן. לי בראש רצות מחשבות איך האחיינים שלי מתאמנים לקראת הערב הגורלי: מפתחים כושר גופני, לומדים את כל המקומות הנסתרים בבית בע"פ וכמובן עובדים על חיוך רחב ומקסים, שיישבור את לבבות הדור המבוגר ויפתח את ארנקם. חובה לציין את אותו ליצן מסעיף חמש אשר מחכה לראות את האחיין או הנכד מוצא את האפיקומן ואז צועק: "הוא מצה! הוא מצה!"...

ובמקום הראשון, או בעצם האחרון, יש לציין את ההוא – כן, זה שלעולם לא מגיע – אליהו הנביא. ילדים קטנים מאוד, נוטים לחשוב שאח של אמא, שאיחר בעשרים דקות הוא-הוא אליהו הנביא, אבל מתבדים מהר מאוד. לא מעט נזק גורם לנו אותו אליהו "דופק הברז" הנביא: מעבר לעמדת אוכל שלמה ששמורה רק לו (שגורמת לנו, הסועדים שהגיעו בזמן, להצטופף אוזן-לאוזן) אנו משאירים לו את הדלת פתוחה ובכך מפקירים את ריאותנו עד לאפצ'י הראשון. אליהו, אני רוצה שתבין, העם איתך, אוהד אותך, תומך בך. אתה פופולרי! למה לא תבוא לאיזה מרק עם קניידלך? יאללה, שנה הבאה את אצלנו, טוב?...
כל ערוצי התוכן
תרבותצרכנות
אקטואליהספורט
חברהביקורת
עשרת ה...תמונת השבוע
יחסים

עוד בעשרת ה...
עשרת הדברים הגרועים ביותר שקרו במוסיקה
כמו בכל תחום גם אם אנחנו כל כך אוהבים מוסיקה, יש דברים שהיינו מעדיפים למחות מעל פני האדמה
(תמיר מואב)
להמשך הכתבה
 
עשרת הסרטים הישראליים הכי טובים שיש
אז מה הסרט הישראלי הכי טוב שיש? מי הבמאי הכי מוערך? והאם גבעת חלפון אינה עונה הוא באמת סרטם הטוב ביותר של שלישיית הגשש?
( )
להמשך הכתבה
 
עשרת הדיסקים שלא כדאי לשמוע כשאתם בדיכאון
מרגישים עצובים, בודדים, גלמודים? חושבים שהעולם קורס עליכם? אם אתם רוצים ללבות את זה, להלן רשימת 10 הדיסקים הכי מדכאים בעולם
( )
להמשך הכתבה
 
עשרת הדברים שנהגים ישראליים לא יכולים שלא לעשות
קשה להיות נהג בישראל. באמת קשה. לפניכם מקבץ עבירות קלות וקשות שבטח כולכם נתקלתם בהן.
(דניאל רודשטיין)
להמשך הכתבה
 
עשרת העובדות והציטוטים המשעשעים ביותר בנוגע לסקס
איליה כהן, אדם בעל מוח חולה סקס, פורש לפניכם מספר הגיגים שחלפו בראשו כשחשב על הנושא. כשהתעייף, הוסיף ציטוטים להנאתכם
(איליה כהן)
להמשך הכתבה
 
עשרת סימני הזיהוי להכרת הטוקבקיסט המצוי
אנחנו נהנים מהם, סובלים מהם, משועשעים מהם ופה ושם מפחדים מהם. והם בכל מקום ברשת. איליה כהן, במדריך להכרת הטוקבקיסט המצוי
(איליה כהן)
להמשך הכתבה
 
 
עוד כתבות של דניאל רודשטיין
געגועיי לשנות התשעים היפות
הזוהר, הכמיהה לכסף, להצלחה וכמובן לפופולריות השתלטה על העולם. ראו דוגמת הקליפ הדש של אבריל לאבין בMTV. דניאל רודשטיין מסביר.
(ביקורת)
להמשך הכתבה
 
אל תלכו לראות את "זרה מושלמת"
המותחן החדש ממחיש את הצורך הנואש של אולפני הקולנוע ההוליוודים למצוא רעיונות כאילו-מקוריים. ואף מילה על השחקנים...
(ביקורת)
להמשך הכתבה
 
יום הזכרון – אאוט. שבוע הזכרון – אין.
בעידן שבו הטכנולוגיה מאפשרת לנו להתאושש בצורה הכי מהירה מהאבל שאותו אנו "רוצים לחוש", אין ברירה אלא לבצע שינוי תודעתי כולל.
(תרבות)
להמשך הכתבה
 

ציון כתבה ממוצע: 4.00     אפריל 2007
דרג כתבה:
תגובות הגולשים
חזרה למדור