בכמה מילים: כבד את בניך ואת בנותיך
האם רק ההורים שלנו מחנכים אותנו, או שמא גם אני מחנכים אותם?
מאת: אודי ניר
צילום: יואב גם
הטור מנוסח בלשון זכר, אך פונה אל כל המינים והמגדרים.

הקדמה: הטור מלא באין ספור הכללות. הכותב מודע להכללות אלו ומזכיר כי כל הכתוב בטור נובע מחוויות אישיות ואין בו משום התיימרות לדעה מוסמכת, אלא סיכום מסכנות וחוויות.

על הורים – כמו על הרבה דברים, רבות נאמר: "אי אפשר בלעדיהם ואי אפשר אתם". אכן, אותם הורים יכולים להקשות עלינו את חיינו. אין ספור אנשים עסקו בעבר ביחסים המורכבים שבין הורים לילדים, ואותי מרתקים ביחסים אלו שני דברים עיקריים: מערכות הציפיות שאין כדוגמתן והחינוך על כמה מצורותיו.
לעיתים נדמה כאילו תינוק נולד עטוף בשק ובתוכו אין ספור ציפיות. הורינו מייחלים לנו דברים בתחומים רבים, אף אם ייחולים אלו הינם ההפך הגמור ממה שאנו מייחלים לעצמנו. רבים מאתנו נוטים לפעול בדרך זו או אחרת, ובלבד שדרך זו תרצה את הורינו. לעיתים, אנו כה חוששים לפגוע בחלומות של הורינו, עד כדי ויתור על חלומותינו אנו.
באופן אישי, מעולם לא הייתי ילד ממושמע, ועל כך יכולים להעיד הורי. את אותו הדבר אוכל לומר עליהם. מדברי עשוי להשתמע כי ניסיתי, לכאורה, לחנך את הורי. ובכן, הדבר נכון לחלוטין. ניסיתי, ובמובן מסויים אף הצלחתי.
בשנותינו הראשונות תופסים הורינו חלק גדול ומרכזי בעיצוב הזהות שלנו, ומקבלים עבורנו את רוב ההחלטות; השפעתם עלינו משמעותית מאין-כמותה. הורים רבים מנסים, ולעיתים קרובות אף מצליחים, להמשיך ולהשפיע על חיינו גם לאחר שנותינו הראשונות. הבעיה טמונה במידת השפעה זו, שכן עד גבול מסויים היא מובנת ואף רצויה, אולם מעבר לאותו גבול היא יכולה לגרום לתחושת כבילות ולכעסים רבים.

אישית, כאשר הרגשתי כי הורי מגבילים אותי יתר על המידה ומונעים ממני דברים ללא סיבה נראית לעין, התחלתי (די במודע) 'לחנך' אותם. מעבר לשיחות והסברים רציונאליים על היחסים שבינינו, בהם הבעתי בפניהם את כעסים שהיו לי על ההגבלות שהטילו עליי, גם יזמתי צעדים שמטרתם היתה להדאיג אותם, לזעזע אותם ולגרום להם להבין שמשהו לא בסדר ושיש מקום לשינוי.

הצעדים שנקטתי לא תמיד שיפרו את מצבי בטווח הקצר, אך היום אני יודע להעריך את חשיבותם. עם הזמן, כשהרפו ממני, למדתי אני להישמע להורי בתחומים מסוימים ואילו הם למדו להישמע לי ולרצונותיי בתחומים אחרים.
כפי שאני רואה זאת – רק אותה שיטה, של 'חינוך', הביאה אותי ואת הוריי למקום השלו, המבין והמתחשב בו אנו נמצאים היום.

ובאופן אישי, עם הזמן הבנתי כי את הציפיות שנבנו סביבי אני כנראה לי אממש (מכיוון שאני לא ממש מסתדר עם משחקי כדור, לא מתכוון לשאת לאישה... אישה, וכנראה גם לא אהייה מיליונר עם המקצוע שאני בוחר לעצמי). בתחילה נבהלתי מהעובדה הזו, אך בהמשך השכלתי להבין שחלומות מתנפצים יותר משהם מתגשמים (וזו לא סתם גישה פסימית לחיים). אט אט, התחלתי לנפץ חלומות שנבנו סביבי. עם זאת ליוויתי כל ניפוץ חלום שכזה בדבר חשוב ביותר – בניית חלום חדש.
בכל פעם שכיביתי תקווה ישנה של הורי לגבי חיי, הפחתי בהם תקווה חדשה ומסעירה לא פחות. תקווה שנוכל להיות שותפים לה, להבדיל מקודמתה, באופן מלא ושלם.
אינני יודע אם הורי השלימו עם כל התקוות שנופצו ואם הם מרוצים מכל התקוות החדשות, אך דבר אחד ברור לי – המצב הקיים טוב יותר בשביל שני הצדדים מהמצב בעבר.
לסיכום, יש מקום להכרת תודה גדולה להורינו על כך שהביאו אותנו לעולם והשקיעו בנו הרבה מאד, אך יש גם מקום, לטובתנו ולטובתם, להבהיר להם שאנחנו שייכים לעצמנו לפני שאנחנו שייכים להם ושגם הם צריכים לכבד את בניהם ואת בנותיהם, במלא מובן המושג.

מוגש כמכתב תודה והבהרה, להוריי האהובים.
כל ערוצי התוכן
תרבותצרכנות
אקטואליהספורט
חברהביקורת
עשרת ה...תמונת השבוע
יחסים

עוד ביחסים

"ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
מה משמעות של דבק באשתו?
(ציונה טאקר Siona Thacker)
להמשך הכתבה
 
החשבתם מה ילד מרגיש
קולם של ילדינו לא נשמע
(חנוך)
להמשך הכתבה
 
 
ציון כתבה ממוצע: 5.00     יוני 2006
דרג כתבה:
תגובות הגולשים
חזרה למדור