"ואני יודע שזכיתי לאהוב"
על אהבה חד מינית, שונה אבל שווה
מאת: דתי גאה
יש עונג מסוים בלהיות הומו באירועים של חתונות של זוגות סטרייטים,
לצפות מהצד בטלנובלה הזעירה שמתחוללת סביבך ולהתנחם בנחמה(מטופשת וקטנונית ככל שתהיה) שגם חייהם של סטרייטים מצויים יכולים להיות קשים.
גם הם סובלים מהורים שרוצים לנהל את חייהם ומסרבים להשלים עם העובדה שלילדם יש אישיות משלו, עם רצונות שלא הולמים את שלהם.
אבל, ויש כאן אבל אחד קטן (?), רוב הסטרייטים עורכים את טקס החתונה שלהם לא רק בפני קרובי משפחה וחברים, אלא גם בפני המדינה, לרוב בפני מוסדות הדת שמנהלים אותה. והמדינה בתמורה מחבקת אותם בזרועותיה האוהבות.
הזוגיות הסטרייטית מקבלת אישור מאיזה רב והרב הזה מאשר למדינה לתת לזוג האוהב את כל ההטבות שבעולם.
בתמורה לפריבילגיות יגדל הזוג הצעיר חיילים לעתיד.
למשרד האוצר יש סלסלה לא קטנה של הטבות כספיות שהומואים, לסביות וטרנג'נדרס לא ראויים עדיין לקבלה, פשוט כי אהבתם לא נחשבת.
לסביות והומואים יכולים להזמין איזה רב או פוליטיקאי שהם רוצים, טונות של סושי והרבה קרובי משפחה סופר גיי פרנדלי שבעולם ולהתחתן בצורה הכי "סטרייטית" ודביקה שאפשר.
ביום למחרת, כשילכו לעבודה, איש במחלקת כוח האדם לא יהיה חייב לעדכן דבר וחצי דבר בתיקם האישי.
מי שנמצא בקשר זוגי בן כמה שנים (כולל חוזה וצוואות משותפות קומפלט) מכיר את הדילמה הזו בכל פעם שהוא נדרש להקיף בעיגול את מצבו המשפחתי.
גם אם יסמנו "נשוי" ותרגיש הכי נשוי שבעולם, המדינה לא חושבת ככה.
מבחינת המדינה, הומואים ולסביות יהיו סוטי מין עם נטייה לפדופיליה, שזקוקים לאשפוז, בין אם הם באים בבודדת, בזוג או בשלישיה.
ולאנשים כאלה המדינה לא נותנת לגדל ילדים וגם לא הטבה במשכנתאות.
היא רוצה לעצור אותם עוד לפני שהם בכלל ממסדים את הקשר שלהם.
מי שחושב שהבעיה נמצאת רק בקרב חברי הכנסת של ש"ס ושאר המפלגות הדתיות והחרדיות – טועה !
ההעדפה המינית שלנו כפי שהיא, מבלי שנרצה בכלל להתחתן או להביא ילדים לעולם, מערערת בעצם קיומה את המבנה החברתי הקיים גם אצל סטרייטים ממוצעים.
המדינה רוצה אותנו בזוגות, גבר ואישה, שהולכים לעבודה ושמוכנים להרבות את זרעם ולהביא עוד ילדים וילדות יהודים "כשרים".
אם המדינה אינה בעד רווקים, היא בוודאי ובוודאי לא בעד רווקים שמכנים את עצמם קווירים.
היא מביטה על מה שנראה לה כיצורים מאוד אומללים ומוכי גורל, וברור לה שיש כאן משהו שלא עושה טוב לה ולסדר הקיים.
הדיון על האלטרנטיבה שיש לקהילה להציע, עלה וירד בפורומים רבים בקהילה מספר פעמים, ונראה שלמרות אלפי המילים שנשפכו בנושא, אין אלטרנטיבה שיש עליה קונצנזוס.
בין היתר, בא הדיון לידי ביטוי בצורה שבה אנחנו ממסדים (או לא) את הזוגיות שלנו.
החלפת הרעיונות נותרה לרוב, חלק מהדיאלוג הפנימי: בכנסים, בהפגנות, במכתבים למערכת ובאינטרנט.
לעולם שמסביב זה לא מדגדג.
אז בינתיים, עד שמישהו בכנסת יחליט לתת גם לזה גושפנקא, אפשר אולי להתנחם במצב הקיים:
להישאר נטולי זוגיות, או- אם כבר מוצאים אותה – לדעת שלא חייבים בהכרח חוזה ממון (ואפוטרופוסית משותפת על מכונת הקפוצ'ינו) אפשר לחיות בזוגיות אוהבת חד מינית גם בצורה אחרת, מיוחדת, לא ממוסדת... וד"ל.
כל ערוצי התוכן
תרבותצרכנות
אקטואליהספורט
חברהביקורת
עשרת ה...תמונת השבוע
יחסים

עוד ביחסים

"ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
מה משמעות של דבק באשתו?
(ציונה טאקר Siona Thacker)
להמשך הכתבה
 
החשבתם מה ילד מרגיש
קולם של ילדינו לא נשמע
(חנוך)
להמשך הכתבה
 
 
ציון כתבה ממוצע: 4.37     אפריל 2007
דרג כתבה:
תגובות הגולשים
חזרה למדור