שלום חבר
אחרי 25 שנים של אהבת אמת, החלטתי להפרד מאהבת חיי הכדורסל והכל בעקבות המשחק ביום חמישי שניפץ את מה שנותר מהתמימות של המשחק
מאת: (מערכת)
צילום: דקל מועלם
אני לא יכול להתחיל לספור כמה משחקי כדורסל ראיתי. החל מגיל 9 אני צופה אדוק במשחק הכל כך מופלא הזה. גדלתי על ברכיו ועיצבתי את האישיות שלי באמצעותו. ראיתי את לארי בירד נגד מג'יק בזמן אמת, צפיתי ברג'י מילר מנצח את ניו יורק ב-45 שניות, חזיתי באגדות כמו ישראל אלימלך וניב בוגין במגרש בחולון ליד הבית, ראיתי את ג'מצ'י קורע רשתות באירופה וראיתי את נדב "היונה" הנפלד בקונטיקט כשהוא היה פעם שחקן שחקן.

אבל מצד שני ראיתי גם לא מעט רגעים שקרעו את ליבי לגזרים.
אני לא אשכח את הלילה אחרי הגמר של מכבי ת"א (כשהייתי קטן ותמים אהדתי אותם במשחקים באירופה וקיללתי אותם במשחקים בליגה המקומית) בו מכבי הפסידה לספליט בגמר שלישי רצוף. כל כך כעסתי על ג'מצ'י שרץ להתווכח עם השופטים כדי שסל שקלע אחרי הבאזר ייחשב - סל שלא קבע שום דבר.
נקרעתי לגזרים כשג'ק צימרמן ניצח את אהבת חיי חולון בסל בשניה האחרונה במגרש הפחים ליד הבית של סבתא.
רתחתי מזעם כשוירובניק לא שרק לאגרוף של מרסר בפנים של תומר בגמר ביד אליהו וזעמתי לא פחות כשוורניק לא שרק לקטש עבירת תוקף על ולדמן במשחק הגמר של מכבי מול ירושלים.
לא הבנתי איך ראשי מכבי נפגשים עם צ'ורה בערב משחק הגמר ואף אחד לא אומר כלום, וראיתי את ההסטוריה חוזרת כשמזרחי מודיע שכספי חוזר לשחק במכבי ביום המשחק מול גליל.
רציתי לבכות כששפר לא זכה באליפות המכללות והתקשיתי להירדם בהפסד של העתודה בגמר ההוא בשניה האחרונה.
צרחתי על שחר גורדון "תטביע, אינעל דינק, אתה 2.10" אחרי שהחטיא ליי אפ גורלי מול ספרד ברבע גמר גביע אירופה ורציתי לחבק את מייק לארגי אחרי הפרובוקציות של ארואסטי.
ראיתי, לא האמנתי וצברתי בלב. צברתי תסכול, כעס, השפלה אחרי השפלה, כאב לב אחרי כאב לב, הכל במחשבה שזה שווה את זה. שזה הספורט הכי יפה בעולם ושהצדק ינצח. והכי חשוב, מעולם לא בכיתי.
זאת אומרת, עד יום חמישי האחרון. כן, בגיל 34, לראשונה בחיי, מצאתי את עצמי בוכה עם טפירו, בוכה עם אוהדי הפועל המקסימים ובוכה עם הילד שנולד לליגה בה יש רק מנצחת אחת ולא משנה מה יקרה.
בכיתי על אובדן התמימות כשראיתי ולא האמנתי איך שופט גוזל במו ידיו אליפות מקבוצה שכל כך הגיעה לה לנצח ומוסר אותה לקבוצה שהשחקן הכי טוב שלה צריך בכלל להיות בה"בימה". ואז זה היכה בי. מה אני צריך את זה בכלל? מה הטעם בכאב הלב הבלתי פוסק הזה? כדי שעוד שנה אפתח ציפיות ואז עוד הפעם, במקרה, תהיה שריקה לטובת מכבי? כדי שעוד שנה אראה את הפנים החמוצות של שמעון מזרחי חוגג אליפות בלי שאוכל להגיד לו שהוא חירב כל כך הרבה חלומות של כל כך הרבה אנשים?

אז תודה לך משחק יקר, תודה לכם אלימלך, בוגין, דניאל, טפירו, ג'מצ'י, זלוטיקמן, בנקס, תומר, שפר, הנפלד, מיצ'ל, שורט, ת'רדקיל, הנדרסון, ליף, גיבסון, דניס, שפע, עדי, בילי ודומאס. תודה על כל הרגעים היפים, לא כל כך תודה על כל שברונות הלב. אחרי קאריירה עצובה בת 25 שנה, החלטתי לתלות את הנעליים ולפרוש. רק חבל שהמשחק הארור הזה הוא המשחק האחרון שראיתי בחיי.
כל ערוצי התוכן
תרבותצרכנות
אקטואליהספורט
חברהביקורת
עשרת ה...תמונת השבוע
יחסים

עוד בספורט

NBA או מונדיאל
ההשוואה המתבקשת בין שני הטורנירים שמשוחקים
(מנחם הבר (מערכת))
להמשך הכתבה
 
זה שעולה וזה שיורד
סיכום שלב הפלייאוף בNBA ומילה על הגביע האנגלי
(רועי אורן)
להמשך הכתבה
 
 
עוד כתבות של
תקנו אותי אם אני טועה - כוכב נולד 5
המדור "תקנו אותי אם אני טועה" חוזר. והפעם ביקשנו מדקל (שמאד לא מחבב את "כוכב נולד" לדורותיה)לסכם את השבועות האחרונים בתוכנית
(תרבות)
להמשך הכתבה
 
ריקוד המכונה
לפני שבוע פרסמנו כתבה אודות מכונת המשקה שבלעה 10 שקלים. להלן תגובת החברה.
(צרכנות)
להמשך הכתבה
 
ציון כתבה ממוצע: 3.00     יוני 2007
דרג כתבה:
תגובות הגולשים
חזרה למדור