מכתב פרידה
קשה לומר להתראות אחרי 5 שנים, אבל לפעמים חייבים... יערה נפרדת מהדמות היציבה בחייה
מאת: יערה רובינזון
היום, לפני כמעט ארבע שעות זה קרה. ניסיתי להזיל דמעה בעודי מתרחקת ממך לאחור, אבל הדמעה לא יצאה. אז רק הלכתי, מצאתי מונית שתחזיר אותי הביתה, ונפרדתי מאהבת חיי מזה חמש שנים בעבור צ'ק שמן. קשה לי עוד לעכל את זה, אבל היום באמת עשיתי את זה ונפרדתי ממך, בובי, מי ששירת אותי נאמנה במשך חמש שנים, למשך כל תחילת חיי הבוגרים.

אני עדיין זוכרת את הרגע שבו קניתי אותך. זה היה מעט אחרי שחזרתי מדרום אמריקה. הלכתי באזור התעשייה בנס ציונה משך כמה ימים בחום של אוגוסט כשאני מחפשת אחר הבובי המושלם. כשראיתי אותך, ידעתי. לא היה אכפת לי שאני קונה מזוג של נוכלים, שהקילומטראז' גבוה, או אפילו העובדה שיש לך בעיה בשס"י הכל יכול. אני ראיתי יונדאי (למרות שאז לא היה לי מושג ואמרתי- "הנה אוטו") לבן קטן וחמוד שישרת אותי בנאמנה. לא היה לי מושג שמדובר בתחילתו של סיפור אהבה...

אבל איזה סיפור אהבה זה היה. לא פעם אמרתי שבובי הוא הגבר הכי יציב בחיי, וכך באמת הרגשתי. תמיד היית איתי, ומעולם לא הבעת התנגדות מיוחדת לרדיו הגלגל"צי שטחן, או לפרצי הבריטני ספירס ומדונה ששמעתי באופן קבוע. הגעתי איתך מאילת עד לראש פינה (כי תכלס, אין לי מה לחפש במטולה), חיכית לי ימים שלמים בחנייה ברכבת, וגם כמה ימים בגבול עם סיני. נסעתי איתך כמה פעמים קרוב לרמאללה, ופעם אחת בטעות נכנסנו למזרח ירושלים, ואח"כ, גם בכוונה. גם הייתה הפעם הזאת בדרך למסיבת טבע שפגענו בכלב, וחשבתי שזה הסוף. אבל אתה היית בסדר, אז ידעתי שאפשר להמשיך ולנסוע, לנסות לרקוד ולשכוח.

אני זוכרת כשנסעתי איתך ל"שנטיפי", בובי, והיה כ"כ חם שבמקום לישון בחוץ נכנסנו אני ולינה אלייך, ואתה קיררת אותנו עם המזגן שלך. תמיד ידעתי שאני יכולה לסמוך עלייך. אפילו בפעמים המעטות שלא התנעת זה היה בגללי (מן הסתם), פעם אחת כשהשארתי את האורות דלוקים ובפעם השנייה כשמוט ההילוכים שלך לא היה בדיוק על פארקינג (אם אתה יודע למה אני מתכוונת). נראה לי שקצת בזכותך הפכתי להיות יערה הזורמת. היה כל כך פשוט לזרום איתך.

למה מכרתי? האמת, אני לא כל כך בטוחה. בחיים המהירים של היום אנחנו כל הזמן מחפשים דברים טובים יותר, מהירים יותר, חדשים יותר. אתה, בובי, כבר זקן. עברת יותר מ-200,000 קילומטר, ואתה כבר בן שמונה. שנינו יודעים גם שבזמן האחרון יצא לך לקבל ממני קצת יותר מידי מכות (בטעות), כנראה שקצת קשה לי להיפרד. אז כן, אני נוסעת לחו"ל למעט זמן, וכשאחזור החלטתי שהגיע הזמן להשתדרג, וזהו. דאגתי לזה שיטפלו בך היטב ושיסדרו אותך יפה, כמו שאני אף פעם לא עשיתי עד הסוף. מי יודע? אולי סוף-סוף תהיה לך נעילה מרכזית?

ומה יהיה איתי? בינתיים, עד שאטוס ובין לבין ותוך כדי, מתכננת ללכת קצת, להזיע, להתיידד עם נהגי מוניות וכן, כבר גיליתי היום שקו 13 עובר ליד הבית שלי. יש לי גם תוכנית ללמוד סוף-סוף לרכב על אופניים בשביל הסביבה והכושר. אני עדיין מנסה לברר מה זה אומר שיש הילוכים באופניים - אני לא מבינה, אין אוטומט?

כשיבוא היום באוקטובר שבו אקנה לי בובי חדש, אתעקש לקרוא לו בובי ג'וניור. ובעוד כמה שנים, כשתהיינה לי מרצדס בחצר ופרארי מתוקה לידה, אני עדיין אחשוב עלייך, האוטו הראשון שלי, הגבר היציב ביותר בחיי. בובי, אני אוהבת אותך, ולעולם לא אשכח אותך ואת הימים היפים שעברנו יחד. פתאום לא כל כך מפתיעה העובדה שההורים שלי לא רצו שיהיה לי כלב...

מהנהגת הכי משמעותית בחייך (ואל תתווכח איתי על זה), יערה.
כל ערוצי התוכן
תרבותצרכנות
אקטואליהספורט
חברהביקורת
עשרת ה...תמונת השבוע
יחסים

עוד ביחסים

"ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
מה משמעות של דבק באשתו?
(ציונה טאקר Siona Thacker)
להמשך הכתבה
 
החשבתם מה ילד מרגיש
קולם של ילדינו לא נשמע
(חנוך)
להמשך הכתבה
 
 
ציון כתבה ממוצע: 3.00     ספטמבר 2007
דרג כתבה:
תגובות הגולשים
חזרה למדור