התקשורת כחיית מחמד
הפיגוע בזיקים, הירי לעבר שדרות, התקיפה בסוריה, אירועים אלה משקפים את תפקידה האמיתי של התקשורת וסותרים קונצנזוסים ציבוריים
מאת: אלעד לייזין (מערכת)
מאורעות השבוע האחרון גרמו לי לפקפק, ולשקול מחדש מספר תפיסות שהפכו לסוג של קונצנזוס בחברה הישראלית. האירועים שברצוני להתייחס אליהם הם:
נפילת הקסאם בבסיס הטירונות של זיקים, 69 חיילים פצועים.
ירי הקסאמים הבלתי פוסק על שדרות וסביבתה.
תקיפת חיל האוויר יעדים בסוריה (לפי מקורות זרים).

התפיסות שברצוני להתייחס אליהן הן:
ערך חיי החיילים בישראל רם יותר מערך חיי האזרח, לפחות בעיני הציבור.
אסונות לאומיים מאחדים את העם, או העם מתאחד דווקא ברגעי משבר.
החוליה המקשרת בין האירועים שהתרחשו לבין התפיסות המקובלות בחברה הישראלית היא התקשורת.
בשנים האחרונות ישראל חוותה על בשרה אירועי טרור בלתי פוסקים. הפיגועים הבלתי פוסקים וההרג הבלתי פוסק של אזרחים וחיילים. לאורך השנים נדמה שהאזרח הישראלי פיתח סוג של חסינות רגשית בשל השכיחות של אותם פיגועים. הרג של אדם אחד לא נתפס כשווה ערך של עשרה, כמו כן הרג של אזרח לא נתפס כשווה ערך להרג של חייל.

ברצוני לשאול, האם באמת ההרגל הוא שהוביל אותנו לתפיסות האלה או שמא התקשורת אחראית לכך?

השבוע נפצעו 69 חיילים בסיס הטירונות זיקים, לפי כל קנה מידה מדובר באירוע כמעט חסר תקדים מבחינת כמות הנפגעים שלו, שהם כאמור חיילים. לפי הנוסחה הקבועה, אירוע זה היה אמור לעורר הדים רבים ואמוציות ניציות מפי תושבי המדינה, אך כל זה לא קרה, מדוע?

לדעתי, חוסר ההתייחסות של התקשורת לאירוע ואופן הסיקור שלו הם שהכתיבו את הלך הרוח בעם. כמה ימים קודם לכן, תקף חייל האוויר שלנו יעדים בסוריה. בשעה ארבע אחר הצהריים עלו כל רשתות הטלוויזיה הגדולות (ערוץ 1, 2, 10) במהודרת חדשות מיוחדת שנמשכה עד המהדורה המרכזית, שגם היא הורחבה בשל האירועים. דבר לא נאמר באותם המשדרים בשל הצנזורה הצבאית על המקרה. אך מה שנאמר הוא לא מה שחשוב, מסתבר. עצם העובדה שהערוצים שידרו מבזק חדשות מיוחד, כמו שהתרגלנו אליהם מאירועי פיגוע בעבר, הוא שהקרין והתווה את חומרת ועוצמת האירוע. ניתן יהיה לטעון שהאירוע בזיקים אירע שעת לילה מאוחרת ולכן לא זכה לסיקור הראוי לו, אך באיזו שעה בדיוק תקפנו בסוריה? אין ספק שאם הערוצים המרכזים היו משדרים למחרת משדרים מיוחדים בעקבות הפיגוע בזיקים, תגובת העם הייתה שונה. אם כן, נשאלת השאלה מדוע לא היו משדרים כאלה?

האם ניתן לומר שאבחנה חדשה קיימת בציבור, כשם שתושבי שדרות אינם נתפסים כתושבי תל-אביב, כך גם החיילים הג'ובניקים אינם נתפסים כשווי ערך לחיילים הקרביים? האם יש קשר בין זה לבין רדיפת התקשורת את תופעת המשתמטים בציבור?
מי בכלל מכתיב את סדר היום הציבורי? האם זאת התקשורת או האם מדובר בפוליטיקאים? האם הממשלה החליטה לעלות לסדר היום את תופעת המשתמטים? האם הממשלה החליטה להתעלם מאירועי זיקים שכן אי התעלמות מהאירוע הזה גוררת מייד אי התעלמות והשוואה לאירועים בשדרות?

הממשלה איפה בבעיה. התייחסות מיוחדת לאירוע זיקים תבליט את התעלמותה מתושבי שדרות, על כן יש לממשלה אינטרס להפחית ממעמדו של האירוע בזיקים. נדמה שהתקשורת, במקום לשמש כלב השמירה של הדמוקרטים, בוחרת להיות חיית המחמד של הדמוקרטיה. והציבור במקום להתאחד מתחיל להבחין בין אזרחים סוג א' לאזרחים סוג ב', ובין חיילים סוג א' לחיילים סוג ב'.

סתם חומר למחשבה, ושתהיה לכולנו שנה טובה.
כל ערוצי התוכן
תרבותצרכנות
אקטואליהספורט
חברהביקורת
עשרת ה...תמונת השבוע
יחסים

עוד בביקורת

חג החרות שלנו
פסח תש"ע
(אתי בורשטין)
להמשך הכתבה
 
קצר רואי/ דוד בר-אור
לאורך הספר ניכר המתח בין אהבה לבין משיכה מינית, הניגוד בין הדון ז'ואן לבין הצעיר הביישן.
(ronit2003)
להמשך הכתבה
 
 
עוד כתבות של אלעד לייזין
גורל או מזל?
לכל פעולה יש סיבה, באו לגלות כיצד לשלוט בגורלכם , לא מתוך חולשה או כניעה, אלא מתוך הבנה שפעולה היא "פסיעה" בדרך לצמיחה
(תרבות)
להמשך הכתבה
 
המלחמה בעייני האזרח הפשוט
נגד מי אנחנו נלחמים? מי המנצחים? מה רוצים מהתקשורת? ומה לעזעזל על תושבי הדרום להרגיש? זוית שונה על המלחמה
(אקטואליה)
להמשך הכתבה
 
ציון כתבה ממוצע: 4.67     ספטמבר 2007
דרג כתבה:
תגובות הגולשים
חזרה למדור