התרופה למשבר שוברת
לכל הפסיכאטרים, פסיכולוגים ובקיצור האנשים שטוענים שמבינים את הנפש שלכם יש פיתרון פשוט למצבי משבר קשים במיוחד - כדורים כימיים. אממה - לא באמת מדובר בתרופה, אלא במחלה נוספת והרבה יותר חמורה, שהיא, בניגוד לדיכאון, נצחית
מאת: ג'ניה ח. ליבשיץ, כתב צעיר במגזין הנוער ראש1
קני לך תפוחים צילום: גלעד שמין הגדל
בני נוער יקרים, אם נלקעתם למצב קשה בו אתם שרויים בדיכאון, כלומר - אין לכם כוח לעשות שום דבר, אף אחד לא מצליח לשמח אתכם, רע לכם באופן קבוע וגם תחושתכם הפיזית היא לא משהו - יש פיתרון למצב! תגיעו לפסיכולוג, תודיעו לו שאתם רוצים להתאבד, תשלפו איזה כמה כדורי אקמול בשביל לחזק הצהרה זו והנה לכם, אתם בדרך למחלקה פסיכיאטרית בטירת הכרמל, שם יאכילו אתכם טוב טוב בכדורים כימיים שאחר כך לא תוכלו לחיות בלעדיהם אפילו לא מליונית השנייה של חייכם, ואם רק תנסו להפסיק לקחת אותם תגלו שפתאום אתם לא מצליחים לתפקד וחייכם מתנהלים כחיי זומבי שזה עתה יצא מהקבר לשאוף קצת אוויר.
לטובת אלה שלא מבינים בכלל על מה אני מדבר, אתן קצת רקע - הדעה הרווחת היום בין מדענים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאלים למינהם היא שדיכאון אמיתי ומתמשך - אני מתכוון לדיכאון כזה שכבר מתחיל להשפיע לך על הגוף, עייפות מתמשכת, חוסר רצון וכוח לקום ולעשות משהו עם עצמך - נגרם לא רק בגלל בעיות נפשיות שהן, כמובן, פנימיות - מדובר ברגשות ומחשבות - אלא גם כתוצאה ממחסורים כימיים בגוף. קצת ביולוגיה לשם שינוי - פעולות הגוף השונות שלנו מופעלות בעיקר על ידי הורמונים - מין חומרים כימיים שמופרשים בגוף - ואנזימים - אלו זרזים ביולוגיים. המדענים מאמינים שתחושה נפשית רעה נגרמת כתוצאה ממחסור כימי שכזה, ולא בהכרח מכל מיני אירועים ואנשים מסביב.
ואני שואל שאלה כזו - מהו תפקידכם, אנשי מקצוע יקרים, שלומדים סוציולוגיה ופסיכולוגיה? האם אתם לא דוגלים בכך שניתן לפתור בעיות נפשיות על ידי שיחות נפשיות? האם יש לכם גבול לפתרונות? האם הרבה יותר קל לכם לצאת ידי חובה ולהציע את הפתרון הכימי למצב - כדורים?
בואו רגע נדבר קצת על הכדורים האלה. הכדורים ניתנים על ידי פסיכיאטר, כאשר נער או נערה או כל אדם מבוגר מגיע ומאובחן אצלו דיכאון. בדרך כלל הפסיכיאטר מציע טיפול פסיכולוגי ובו זמנית לקיחת כדורים באופן קבוע, ומוציא מרשם. מה שהכדורים בעצם עושים, זה מרגיעים את כל התחושות הרעות ונותנים לבן אדם לחיות באיזשהי אופוריה, שהכל בסדר, כשהכל בעצם רחוק מאוד מבסדר. עד כאן זה עוד נשמע בסדר. אבל מה קורה אחר כך? מה קורה מאוחר יותר? עם השנים, בן אדם לא מצליח להשתחרר מהכדורים האלה. גם אם המשבר הנפשי שלו עבר, הוא פשוט נותר כבול באזיקים ולא יכול להפסיק לקחת אותם. הוא הופך לרובוט אנושי, שכאבו נרגע על ידי דבר כל כך חומרי, שמדענים, אנשי מתמטיקה ורפואה - בקיצור, אנשים שמאמינים שההגיון גובר על כל רגש - מאמינים שיוכל לפתור דברים שבכלל באים מבחוץ - הרי כאבנו הנפשי נגרם מאנשים מסביב, מאירועים, טראומות, אהבות, אכזבות...
ואני מעז לפנות אליכם, ולבקר אתכם, מדענים, מתמטיקאים, פיזיקאים, אנשי הייטק, כימאים יקרים. אני אבקר קודם כל אתכם, ואת החומריות וחוסר הרגישות שלכם. אני באמת מאוד מעריך אתכם. אני חושב שמליוני עד מליארדי אנשים ניצלים מדי שנה בזכות המצאות שלכם. בזכות תרופות, גילויים מדעיים, אפילו נוסחאות במתמטיקה. אני מודה לכם על כך. אבל מה באמת גורם לכם לחשוב שההגיון שלכם תמיד יגבר על רגשות? מה גורם לכם להמציא כדורים שאחר כך הורסים לאנשים את החיים? התמונה שמצטיירת לי בראש היא של חבורת רובוטים, שמכניסים להם כדורים כמטבעות מאחורי הגב, וכך הם חיים. אני מכיר באופן אישי ילד שחי באופן רובוטי. הוא כבר מזמן שכח איך לבטא רגשות פשוטים. והוא ממש לא יכול בלי הכדורים. אימא שלי מכירה אנשים בני 40 שהם כאלה. ובוא נגיד, הם לא האנשים הכי נחמדים. כשהם צוחקים, זה נראה מזוייף. חיוך רובוטי שכזה. הליכה קבועה שכזו, שגורמת לך לחשוב שלדבר כל כך פשוט, כמו הליכה, יש הגבלות וכללים. האנשים האלו היו בדיכאון קליני, אולי הם רצו להתאבד, אולי הם ניסו להתאבד. ואז הפסיכאטר הוציא להם מרשם של כדורים. והם האמינו בו. הם האמינו בעולם המדעי. הם ויתרו על הפיתרון הנפשי והלכו לפיתרון החומרי והחסר רגישות. הם מכורים ונאמנים לחלוטין לכדורים האלה. אנשי מדע יקרים, תתביישו בעצמכם. תתביישו שבכלל חשבתם לעצמכם שלכל דבר יש פיתרון הגיוני, כימי, חומרי. חומרי זאת המילה הכי מתאימה כאן. הרי החיים שלנו הם לא 1+1=2. החיים שלנו הם הרבה יותר מורכבים ובלתי צפויים. לבעיה יש יותר מפיתרון אחד. זה לא מתמטיקה כאן. החיים הם מתמטיקה מזן אחר. זאת מתמטיקה שיש לה הרבה מאוד פתרונות, וזאת גם מתמטיקה שלפעמים אין לה שום פיתרון, ושום הסתברות או אינדוקציה כאן לא תעזור. אנשי מדע, אתם גרמתם למליוני אנשים פשוטים להאמין שלבעיות נפשיות שלהם, שמאוד מאוד מורכבות, יש פיתרון כימי, שיכול להיגמר בלקיחת כדור. אתם גרמתם לאנשים האלה לחיות בהכחשה עצמית ולא לעמוד מול הבעיות האמיתיות שיש להם. אאוגוסטו מונטרוסו כותב, "כשהתעורר, הדינוזאור עדיין היה שם" - בזכותכם, המוני אנשים מתעוררים, והדינוזאורים, שהם בעצם הבעיות האמיתיות שלהם - עדיין שם. הרי הכדורים הם רק זיוף לפיתרון. וזהו לא פיתרון משום בחינה - מדובר בפיתרון שיוצר בעיה חדשה, והרבה יותר חמורה מדיכאון - זוהי בעיה של תלות והתמכרות בחרא עגול בגודל של 4 ס"מ מקסימום לשאר החיים.
אבל בואו רגע ננסה לרדת לשורש הבעיה. הרי הכדורים לא הגיעו משום מקום. הם הגיעו בעקבות חוסר היכולת של אנשי בריאות הנפש לפתור בעיות מסויימות. היום מספיק להגיד לפסיכולוג "אני רוצה להתאבד, ויש לי חבל תלייה בבית" בשביל להישלח למחלקה פסיכיאטרית ולהתחיל לחיות על כדורים. קצת עצוב, לא? פסיכולוגים כל כך נרתעים מזה. הם פשוט נהיים חסרי אונים כשזה מגיע לעניין של סיכון חיים. הם באמת לא יודעים מה לעשות. אני נער בן 17, ושקעתי בדיכאון כבד במשך מספר חודשים. כל אנשי המקצוע שהקיפו אותי היו חסרי אונים מול הבעיה שלי. הם לא ידעו איך לעזור לי. כל ניסיון החיים, כל התארים למינהם באוניברסיטה... פתאום אל מול הבעיה שלי הכל נהיה חסר משמעות והפך לסתם ניירות חסרי תכלית. ובסוף מצאתי את עצמי מול פסיכיאטרית בלונדינית יפהפייה, שהדבר הכי טוב שהיא יכלה להציע לי זה כדורים כימיים, בטענה שיש להם 80% הצלחה. עוד פעם מתמטיקה מסריחה. ואני מסתכל עליה, וחושב לעצמי, שאם בשביל זה היא למדה 7-8 שנים באוניברסיטה אז מצבה קשה מאוד. זה כל מה שאת יכולה להציע לי? מרשם מסכן? במקום לשבת איתי, לדבר איתי, להציע לי עזרה פחות חומרית ופחות מזוייפת... פסיכיאטרים, פסיכולוגים, אתם פשוט מאכזבים.
אני אגלה לכם סוד קטן. בן אדם הוא יצור שברירי. גם החבר'ה האלה ביננו שנראים קשוחים וחזקים פיזית - כולם שבריריים בסופו של דבר. בן אדם שלא עבר דיכאונות ומשברים בחייו הוא לא בן אדם. זה ב ס ד ר להיות במשבר ולהיות בדיכאון. החוכמה היא לרצות לצאת ממנו. יש פתרונות להכל. הפיתרון לבעיות נפשיות צריך להגיע מהנפש עצמה. אם יש לך אהבה נכזבת, אל תאמין לעולם המדעי החומרי שחסר לך סו קולד הורמונים בגוף. תחפש דרכים להתמודד עם זה בצורה נפשית. אנחנו בני אדם. בני אדם הם לא מכונות. מכונות מופעלות על ידי מטבעות, חשמל, דלק. בני אדם, לעומת זאת, מופעלים על פי רגשות ואינטואיציות. גם ההגיון חשוב כאן, ללא ספק. אבל לפעמים ההגיון הוא זה שמוביל לכדורים האלה.
ואני אגלה לכם עוד דבר יפה. התרופות הכי טובות למצבים נפשיים הם חברים טובים. אנשים אהובים. תמיכה חברית אמיתית אולי לא בהכרח תוביל לפיתרון, אבל היא תעשה את המצב לפשוט יותר ותיתן תחושה טובה. זוהי דרכה של האנושות - לתמוך האחד בשני בעיקר במצבים קשים. זוהי הדרך הטבעית והנכונה לצאת ממשברים. אתם יכולים לקרוא לחברים ואנשים קרובים תרופות. אבל אלו הן באמת התרופות האמיתיות במצבים כאלו. לא הכדורים שדופקים אחר כך את כל החיים. אל תתמודדו עם מצבים כאלו לבד. הבדידות היא זו שמובילה להחלטה להיכנס לעולם החומרי והרובוטי שמדענים כל כך אוהבים. הרי זוהי הדרך הפשוטה והקלה לצאת ממצבים נפשיים קשים. ככה אנשי בריאות הנפש יוצאים ידי חובה. אם בא לכם להקל עליהם, קחו כדורים ותהיו רובוטים כל החיים. אבל אם בא לכם לצאת ממצבכם באמת, תבחרו בדרך הקשה, בדרך האנושית. וזה בסדר שלפעמים קצת קשה. החיים הם לא דבש. אם הם היו דבש, קחו בחשבון שהם היו מאוד משעממים, ואז הייתם מתאבדים מרוב שיעמום.
כל ערוצי התוכן
תרבותצרכנות
אקטואליהספורט
חברהביקורת
עשרת ה...תמונת השבוע
יחסים

עוד בביקורת

חג החרות שלנו
פסח תש"ע
(אתי בורשטין)
להמשך הכתבה
 
קצר רואי/ דוד בר-אור
לאורך הספר ניכר המתח בין אהבה לבין משיכה מינית, הניגוד בין הדון ז'ואן לבין הצעיר הביישן.
(ronit2003)
להמשך הכתבה
 
 
ציון כתבה ממוצע: 2.00     מאי 2009
דרג כתבה:
תגובות הגולשים
חזרה למדור