סוגיות מוזרות בסרטים אמריקניים
יש כמה דברים שאף פעם לא הבנתי בסרטים אמריקניים, מקרים קטנים שחוזרים על עצמם בסרטים רבים. אולי תוכלו להסביר למה זה קורה, ואיך זה שלאף אחד אחר זה (כנראה) לא מפריע...
מאת: רוני פיינגולד (מערכת)
חוצפה! הכוח לשנות.
כשיש זוג שיושב במסעדה במה שנראה כמו דייט, הגברת, מסיבותיה שלה, רוצה קצת זמן לעצמה. לכן, רגע לפני שהיא נפרדת מהבחור שאיתה באמתלה שהיא הולכת לשירותים, התירוץ שלה (שתמיד נשמע מופרך כמו שמתברר שהוא באמת) הוא – "I am going to powder my nose". תמיד. כמה נשים אתם באמת מכירים שמפדרות את אפן? ברצינות! לפדר את האף?!? נו, באמת... מה רע ב"צריכה לרחוץ ידיים" או משהו?

שמתם לב כמה קל לפרוץ לבית של משפחה אמריקנית טיפוסית? מחכים עד שכולם יירדמו או לא יהיו בבית, ואז, בשיא הקלילות, מנפצים את החלון של הדלת (אגב, מי בכלל צריך חלונות בדלתות?! שמעתם על רב בריח?), מכניסים את היד פנימה, מסובבים את הידית מצדה הפנימי של הדלת ונכנסים הביתה. פשוט מאוד: הלו! הגענו. אנחנו כאן ובאנו לפרוץ. וכמובן, אף אחד לא שומע, אף אחד לא רואה. אפילו הכלבים נוחרים. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ראיתי סורגים בבית של מישהו מתושבי אמריקה. שלא לדבר על פריצה לרכב – זה בכלל קל: משום מה זה נראה כאילו תמיד משאירים את הרכב בחניון או על הכביש פתוח עם המפתחות בפנים. רוצים רכב? אין בעיה. בואו קחו. קלי קלות. רק תבחרו באיזה רכב בא לכם לנסוע היום. סעו לשלום, המפתחות בפנים.

ולסיום אחת קטנה: עושה רושם שהם אף פעם לא אומרים שלום. שמתם לב? נכנסים לחדר שיש בו מישהו, נגיד קרוב משפחה או חבר. אצלנו מקובל להגיד "שלום", "היי, מה נשמע?" או סתם "בוקר טוב" (אם זה בוקר). כללי נימוס בסיסיים, אתם יודעים. אבל בסרטים? לא! פשוט פונים לאדם וקוראים לו בשמו: "ג'ימי!" ואז ג'ימי המופתע מסתובב ועונה: "ניל!!!" איזה שוק! הפתעה טוטאלית! יש כאן עוד מישהו! ומכאן מתחילה השיחה לקלוח. חס וחלילה להיות מנומס ולהגיד שלום... Hello, you know…

מוזר. ואני כבר לא מדברת על ענייני תרגום, שלפעמים נוטים להיות משעשעים. למשל שמות של סרטים: הסרט "Stand By Me" זכה לתרגום המבריק "אני והחבר'ה". גאוני! מה הקשר? לא ברור. או "The Shawshank Redemption" (שגם הוא במקור מבוסס על סיפור מאת סטיבן קינג) זכה לתרגום העברי המעניין "חומות של תקווה". למה? למה לא? ואלה רק שתיים מהדוגמאות החביבות עליי. מובן שיש גם דוגמאות לתרגום משעשע בגוף הסרט - למשל הספר הנפלא "אל תיגע בזמיר" נקרא באנגלית "to kill a mockingbird" - בשום פנים ואופן לא "להרוג זמיר" או "מות הזמיר" כמו שמתרגמים לפעמים בסרטים (במו עיניי ראיתי!) די לרצח האופי שעושים לספר! לא מגיע לו. אלא אם כן הכוונה היא לבדוק אם אני עוקבת אחרי התרגום (...כן!).

הכי נחמדים הם המשפטים הדו משמעיים שאני מודה שקשים לתרגום. כך למשל המשפט הידוע מ"שתיקת הכבשים", שבו חניבעל לקטר הקניבל מסיים את הסרט עם המשפט האלמותי "I am having an old friend for dinner"... וכל מילה נוספת מיותרת.
כל ערוצי התוכן
תרבותצרכנות
אקטואליהספורט
חברהביקורת
עשרת ה...תמונת השבוע
יחסים

עוד בביקורת

חג החרות שלנו
פסח תש"ע
(אתי בורשטין)
להמשך הכתבה
 
קצר רואי/ דוד בר-אור
לאורך הספר ניכר המתח בין אהבה לבין משיכה מינית, הניגוד בין הדון ז'ואן לבין הצעיר הביישן.
(ronit2003)
להמשך הכתבה
 
 
עוד כתבות של רוני פיינגולד
פרשת גלעד שליט: דילמה מוסרית
נכון שנחמד לקטר על מקבלי ההחלטות? להגיד שאילו היינו במקומם, המצב היה נראה אחרת, טוב יותר? לא בטוח. לפעמים אני שמחה שאיני נמנית עם המחליטים. כך, למשל, פרשת גלעד שליט: למי נכון וצריך להצביע?
(אקטואליה)
להמשך הכתבה
 
על קצת המזלג: למה ארכיאולוגיה?
כולנו מכירים את סדרת סרטי אינדיאנה ג'ונס, ארכיאולוג אמריקאי שיוצא להרפתקאות שונות ברחבי העולם, כשהוא חמוש בשוט ובכובע פדורה חום. הסרטים, שבויימו על ידי סטיבן ספילברג, מציגים את הארכיאולוגיה כמדע מסקרן, חובק עולם ומסוכן, הרבה יותר ממה שהוא באמת.
(תרבות)
להמשך הכתבה
 
ציון כתבה ממוצע: 3.50     יולי 2009
דרג כתבה:
תגובות הגולשים
חזרה למדור