הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל
השינוי המרכזי בין המנהל הישן לזה שלאחר הרפורמה
מאת: ר.
הגדל
לאחר מאמציו הרבים של ביבי לבצע רפורמה במנהל מקרקעי ישראל (ממ"י), קיבלה הכנסת חוק המתקן את חוק מנהל לקרקעי ישראל. עיקרי החוק עוסקים בניסיון לקידום התחרות בשוק המקרקעין, לכאורה עניין ראוי שימנע את הריכוזיות הקיימת בהחזקת המקרקעין אך למעשה סותרת הרפורמה את עקרונות השוויון והסולידריות בין תושבי המדינה.
החוק מתיימר להכריז על אדרת חדשה לגברת הזקנה שתוקעת כבר עשרות שנים את קידום ההתיישבות במדינה ציונית. השם החדש שניתן הוא :"רמי" – ופירושו "רשות מקרקעי ישראל". בארמית יש ביטוי שנקרא "אברא כדברי", המשמעות היא שישנם שחושבים שניתן לברוא מציאות דרך מילים. שינוי השם הוא למעשה ניסיון מעניין של ביבי להביא במילת הקסם "אברא-קדברא" (="אברא כדברי") למיגור השחיתות והריקבון שעולה כבר שנים מממ"י, לא באמצעות שינוי אמיתי ויסודי, לא דרך פיטורי הפקידים שהתמסרו לשוחד ולא דרך מיגור המאכערים שמחזיקים את המערכת בביצים, אלא פשוט בהחלפת השם.ויותר ספין מזה אין.

הבעיה העקרונית שמסתתרת מאחורי רמ"י
השינוי המרכזי בין המנהל הישן לזה שלאחר הרפורמה הוא שרמ"י תאפשר לאנשים פרטיים לקבל זכות בעלות מלאה בקרקע. כך, גם לא שינינו כלום בקשר לשיטת הפעולה המסריחה שתוקעת את המתיישבים ומקדמת מיליונרים (וסתם פרוטקציונרים), וגם ניתן להם זכות לבעלות נצחית על השטח. כל זה כמובן, בעזרת מערכת שומות מתפקידה להעניק הטבות אוליגרכים לכל אלו שהביבי חפץ ביקרם.
בעקבות הזעם הציבורי שעוררה הרפורמה (מישהו עוד זוכר?), החליטה הממשלה להגביל את העברת הבעלות לסדר גודל של 400,000 דונם (בנוסף לשטח דומה ישתחרר ב-2014).
כך שבאופן רשמי נקבע שההפרטה התמוהה של המקרקעין במדינה צרה מלהכיל הטבות נלוות גם לתושבים "פשוטים", ומראש מיועדת לאלו שיש בידם ובממונם להשתלט על השטחים שהממשלה הציבה לטובתם. בתכלס הרפורמה של ביבי מעניקה הטבות מופלגות ממשאבי המדינה, תוך קיפוח הזכויות של השכבות הבינוניות והחלשות במדינה, ובעיקר של ההתיישבות החקלאית באזורי עדיפות לאומית ובקווי העימות של ישראל.
כך קובע החוק שרמ"י תציע הקניית בעלות ללא תשלום בדירות בבניינים רוויים למגורים ובנכסים בבנייה צמודת קרקע בתנאי שגודלם 280 מ"ר. בבדיקה פשוטה נראה שיש כאן הטבות לשכונות מאוד מסוימות, בערים מאוד מסוימות, שמועדפות על-ידי מפלגות מאוד מסוימות.
מי שמתעמק טיפה בחוק ובמפות התכנון יראה שביבי בעצם מבטיח את תמיכת ש"ס ברפורמה שתאפשר הקלות למצביעים שלה ולמפלגות שלו. למעשה, הרפורמה כל-כך הזויה שאפילו לא ניתן לחשב מה עלותה לציבור. לעומת הצעות חוק תקינות שמנסות לשערך את עלותן לתקציב המדינה, הפעם לא ניתן היה להכריע האם הרפורמה של ביבי תעלה לנו 5 מיליארד ₪, או בעצם 50 מיליארד ₪, ואולי בעצם עדיף לחשוב שזאת רשלנות מטורפת מאשר להניח שדווקא כן בדקו את עלות ההטבות שביבי מחלק ומישהו החליט לגנוז את החישוב. בכל-מקרה, העובדה היא שלאף אחד אין מושג כמה עולה לנו ההטבות והקופונים שביבי מחלק למכירת הארץ.
כן ידוע לנו שמי שהחליט ליישב את האדמה ולצאת מהערים, לא יקבל את ההטבות. אבל זה בסדר, גם לפני כן ממ"י הערים קשיים על המתיישבים האהבלים מהפריפריה שלצערם חסרו את הקשרים והשיוך המפלגתי הנכון ומבחינתם הם ממשיכים לשמור על הגבולות של המדינה ביישובים שהמדינה מסרבת להגדיל ולפתח.

מעבר להרגשת העוול - הבעיה החוקית
הבעייתיות היא גם בדרך שבה הממשלה מפרה את ההסדרים הראשוניים של הכנסת ועקיפה מסוכנת של חוק יסוד: מקרקעי ישראל על ידי "חוק ההתייעלות הכלכלית" (שזה השם היפה שביבי נתן לרפורמה – כאמור "אברא קדברא"). ההסדרים הראשוניים קובעים את הנורמות העיקריות ואמות המידה להפעלתן – בעוד אשר הממשלה מוסמכת, על דרך העיקרון, לקבוע 'הסדרים משניים' בלבד. ובלשון אחר: אין הממשלה ובנותיה מוסמכות לקבוע 'הסדרים ראשוניים' אלא על פי המחוקק, מכוחו של חוק הכנסת'. (וזה בעצם ציטוט של הנשיא ברק מפרשת הסדר הפטור של בני הישיבות משירות בטחון – בג"צ 1116/03 רובינשטיין נ' שר בטחון נב(5) 481, 502 (1998).
עד כאן בטח כבר הבנתם שהרפורמה במנהל הינה רפורמה מרחיקת לכת, מהפכה ממש במשאב המשמעותי ביותר בחיינו – הקרקע. והנה, בפועל עיקרי הרפורמה ותכנה המהותי אינם מעוגנים בהסדר החקיקה הראשית.
כך למשל קטגוריות הזכאים לקבלת בעלות חינם-אין-כסף אינה קבועה בחוק. אפילו ההטבות המפליגות לחוכרים צמודי הקרקע במגזר העירוני גוש-דן נותרות לשיקול דעתם החופשי של ביבי, וחבריו. ואם אתם שואלים כעת "אבל מה פתאום לתת הטבות מהסוג הזה לגוש-דן?", זו כנראה הסיבה שהממשלה החליטה שלא להכריז בחוק על מקבלי ההטבות, אלא לחכות מעט, עד תירגע הסערה ואז להעניק בתקנות פשוטות את ההטבות על חשבוננו. הפוך בה והפוך בה – ואין בחוק הרפורמה רמז מי ומי הם הזוכים אשר יגרפו את כל הקופה (הציבורית). השחיתות כל-כך פשוטה ונוחה יותר כשלא צריך להצהיר עליה בחוק.

הייאוש נעשה יותר נוח
תכלית הפרדת הרשויות וביזור הסמכויות הינה למנוע ריכוז כוחות ביד אחת. ההסדר בה נקבעה הרפורמה מעוגן בהחלטת ממ"י/5 של ועדת השרים לענייני רפורמה במהל מקרקעי ישראל (החלטת ממשלה מס' 123). החלטה זו קובעת את העקרון על פיו הבעלות במגרשים צמודי קרקע במרכז הארץ תוענק לחוכרים לדורות, תמורת נזיד עדשים (למעשה אפילו פחות). החלטה זאת גוברת על חקיקה ראשית של הכנסת וקובעת העברת בעלות בנכסים למטרות תעסוקה ללא תמורה, ובלבד שיימסרו לפי נהלים מסתוריים שיקבע רמ"י בעתיד. מתישהו. איכשהו.
לא ניתן לחלוק על העובדה כי זהות הזכאים לקבלת בעלות – בין שהיא פטורה מתשלום ובין שהיא כפופה לתשלום- הינה סוגייה שאינה יכולה להישאר בדרך של חקיקת משנה אשר באה וסותרת את עקרונות חוק יסוד: מקרקעי המדינה ונותנת לפקידי המינהל ולשרי הממשלה חופש מוחלט לסרסר בקרקעות הארץ.
החוק למעשה מסרס את עצמו לטובת הגחמות העתידיות של פקידי ממ"י-רמ"י והשר שיעמוד בראשם. כעת מובן מדוע החוק קובע כי ישנו "נכס מקרקעין שהקניית הבעלות בו פטורה מתשלום" ולעומתו "נכס מקרקעין שהקניית הבעלות בו כפופה לתשלום", ובעצם איך מבדילים ביניהם? אז התשובה פשוטה: "הכל בהתאם להחלטת המועצה". כך, המחוקק חתם על שיק בלנקו המשוך על הקופה הציבורית וכל דיכפין (המקורב למועצת מקרקעי ישראל) – יבוא וייטול. את תוכן הרפורמה נטלה לעצמה הרשות המבצעת, את הקליפה זרקו לרשות המחוקקת. כמה נוח.

דוגמא לבעייתיות ברפורמה
במסגרת הרפורמה בניהול מקרקעי ישראל החליטה מועצת מקרקעי ישראל להשתמש בסמכויות שניתנו לה לעקוף את חוקי המקרקעין ולהעניק הטבות מפליגות, ולאו דווקא לאלו הזקוקים להן. כאמור, הרפורמה מעניקה הטבות ענק, בהיקפים אגדיים, לחוכרי בניה נמוכה (וילות) במגזר העירוני במרכז הארץ (ס' 3.3.2 מעניק פטור גורף מדמי החכירה לכל בעלי המגרשים בגודל 280 מ"ר). הטבות אלו – שנעשו במסלול עוקף וחרישי – זועקות לשמיים נוכח התעקשותו התמוהה של ממ"י לנקוט בהליכי גבייה קשים כנגד ישובים חקלאיים בקו עימות צפון. דומה כי בממ"י-רמ"י מתקיים אותו עקרון עתיק יומין על פיו מי שמרחם על אכזרים (הטבות ענק לוילות בגוש-דן) סופו שמתאכזר על רחמנים (תביעות קשוחות כנגד החקלאים בקו העימות).

הייאוש נעשה יותר נוח
ראינו כי הן תוכן הרפורמה השערורייתי והן המסגרת הדלה שנקבעה לו, פוגעים בעקרונות הצדק והשוויון במדינה מתוקנת (ובמדינת ישראל גם). החוק אינו מתייחס ליעדים שצריכים להיות למנהל, לא לסדרי עדיפויות ולא לכללים ולעקרונות שצריכים להנחות את ממ"י בניהול מקרקעי ישראל. אם כבר אז בדיוק להפך – יש כאן אסדרה פורמלית של התופעה החולנית על פיה הכנסת עומדת חסרת אונים אל מול הפקידות הבכירה ההופכת אותה כחומר ביד היוצר. בהחלטה לתת לפקידים את שיקול הדעת למי למסור את הארץ, בחינם וללא ידיעת הציבור, יש סכנה ברורה ומיידית לעקרונות השוויון והסולידריות שצפויים להימכר עם שטחי הארץ לכל המרבה במחיר ולכל המקושר לשר.
כל ערוצי התוכן
תרבותצרכנות
אקטואליהספורט
חברהביקורת
עשרת ה...תמונת השבוע
יחסים

עוד באקטואליה

מתופפים או תוקפים
מתופפים או תוקפים
(אתי בורשטין)
להמשך הכתבה
 
הברית המזרח-תיכונית
השינויים שכפה האביב הערבי מוביל את בכירי הממשל האמריקני להעריך מיהם חבריהם
(רועי אורן)
להמשך הכתבה
 
 
ציון כתבה ממוצע: 3.88     אפריל 2010
דרג כתבה:
תגובות הגולשים
חזרה למדור